הקודם לדף הקודם לדף הבא הבא
הצג מפרשים הצג מפרשים

משנה א

משקה טבול יום, כמשקין שהוא נוגע בהן. אלו ואלו, אינן מטמאין. ושאר כל הטמאין, בין קלין בין חמורין, המשקין היוצאים מהן, כמשקין שהוא נוגע בהן. אלו ואלו תחלה, חוץ מן המשקה שהוא אב הטמאה:
הצג מפרשים הצג מפרשים

משנה ב

קדרה שהיא מלאה משקים ונגע בה טבול יום, אם היה משקה תרומה, המשקין פסולין והקדרה טהורה. ואם היה משקה חלין, הכל טהור. ואם היו ידיו מסאבות, הכל טמא. זה חמר בידים מבטבול יום. וחמר בטבול יום מבידים, שספק טבול יום פוסל את התרומה, והידים ספקן טהור:
הצג מפרשים הצג מפרשים

משנה ג

המקפה של תרומה והשום והשמן של חלין, שנגע טבול יום במקצתן, פסל את כלם. המקפה של חלין והשום והשמן של תרומה, שנגע טבול יום במקצתן, לא פסל אלא מקום מגעו, ואם היה השום מרבה, הולכין אחר הרב. אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שהן גוש בקערה. אבל אם היה מפזר במדוכה, טהור, מפני שהוא רוצה בפזורו. ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין, אבל את שדרכן לדוך במשקים ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה, הרי אלו כעגול של דבלה:
הצג מפרשים הצג מפרשים

משנה ד

המקפה והחמיטה של חלין והשמן של תרומה צף על גביהן, ונגע טבול יום בשמן, לא פסל אלא השמן. ואם חבץ, כל מקום שהלך השמן, פסל:
הצג מפרשים הצג מפרשים

משנה ה

בשר הקדש שקרם עליו הקיפה, נגע טבול יום בקיפה, חתיכות מתרות. נגע בחתיכה, חתיכה וכל העולים עמה חבור זה לזה. רבי יוחנן בן נורי אומר, שניהם חבור זה לזה. וכן בקטניות שקרמו על גבי פרוסות. מעשה קדרה בקטניות, בזמן שהן פרודים, אינן חבור. בזמן שהן גוש, חבור. אם היו גושין הרבה, הרי אלו ימנו. שמן שהוא צף על גבי היין ונגע טבול יום בשמן, לא פסל אלא השמן. רבי יוחנן בן נורי אומר, שניהם חבור זה לזה:
הצג מפרשים הצג מפרשים

משנה ו

חבית ששקעה לתוך בור של יין ונגע בו טבול יום, מן השפה ולפנים, חבור. מן השפה ולחוץ, אינו חבור. רבי יוחנן בן נורי אומר, אפלו על גבה רום קומה ונגע כנגד פיה, חבור:
הצג מפרשים הצג מפרשים

משנה ז

חבית שנקבה בין [ מפיה בין ] משוליה בין מצדיה ונגע בו טבול יום, טמאה. רבי יהודה אומר, מפיה ומשוליה, טמאה. מן הצדדין מכאן ומכאן, טהורה. המערה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקלוח, אם יש בו, יעלה באחת ומאה:
הצג מפרשים הצג מפרשים

משנה ח

בעבוע שבחבית שנקב בין מבפנים בין מבחוץ [ בין מלמעלן בין מלמטן ], זה כנגד זה, טמא באב הטמאה וטמא באהל המת. הפנימי מלמטן והחיצון מלמעלן, טמא באב הטמאה וטמא באהל המת. הפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן, טהור באב הטמאה וטמא באהל המת: