תורה דיבי - משנה, עוקצין, ב

משנה א

זיתים שכבשן בטרפיהן, טהורים, לפי שלא כבשן אלא למראה. כשות של קשות והנץ שלה, טהורה. רבי יהודה אומר, כל זמן שהיא לפני התגר, טמאה:

משנה ב

כל הגלעינין מטמאות ומטמאות ולא מצטרפות. גלעינה של רטב, אף על פי יוצאה, מצטרפת. של יבשה, אינה מצטרפת. לפיכך, חותל של יבשה, מצטרף. ושל רטב, אינו מצטרף. גלעינה שמקצתה יוצאה, שכנגד האכל, מצטרף. עצם שיש עליו בשר, שכנגד האכל, מצטרף. היה עליו מצד אחד, רבי ישמעאל אומר, רואין אותו כאלו הוא מקיפו בטבעת. וחכמים אומרים, שכנגד האכל, מצטרף, כגון הסיאה והאזוב והקורנית:

משנה ג

הרמון והאבטיח שנמוק מקצתו, אינו מצטרף. שלם מכאן ומכאן ונמוק מן האמצע, אינו מצטרף. הפטמא של רמון, מצטרפת. והנץ שלו, אינו מצטרף. רבי אליעזר אומר, אף המסרק טהור:

משנה ד

כל הקלפין מטמאות ומטמאות ומצטרפות. רבי יהודה אומר, שלשה קלפין בבצל. הפנימית, בין שלמה בין קדורה, מצטרפת. האמצעית, שלמה מצטרפת, וקדורה אינה מצטרפת. והחיצונה, בין כך ובין כך טהורה:

משנה ה

המחתך לבשל, אף על פי שלא מרק, אינו חבור. לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן, חבור. התחיל לפרק, אכל שהתחיל בו, אינו חבור. האגוזים שאמנן, והבצלים שחמרן, הרי אלו חבור. התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים, אינו חבור. האגוזים והשקדים, חבור, עד שירסס:

משנה ו

ביצה מגלגלת, עד שיגוס. ושלוקה, עד שירסס. עצם שיש בו מוח, חבור, עד שירסס. הרמון שפרדו, חבור, עד שיקיש עליו בקנה. כיוצא בו, שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים, חבור, עד שיתחיל להתיר:

משנה ז

עלי ירקות ירקים, מצטרפין. ולבנים, אינן מצטרפין. רבי אלעזר בר צדוק אומר, הלבנים מצטרפין בכרוב, מפני שהן אכל. ובחזרים, מפני שהן משמרין את האכל:

משנה ח

עלי בצלים ובני בצלים, אם יש בהן ריר, משתערין בכמות שהן. אם יש בהן חלל, ממעך את חללן. פת ספוגנית, משתערת בכמות שהיא. אם יש בה חלל, ממעך את חללה. בשר העגל שנתפח, ובשר זקנה שנתמעט, משתערין בכמות שהן:

משנה ט

קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ, טהורה. אמר רבי שמעון, מה טיבה לטהר, אלא הטמא בטמאתו, והטהור יאכל:

משנה י

כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן, אינם מכשירים את הזרעים. עציץ נקוב, אינו מכשיר את הזרעים. ושאינו נקוב. מכשיר את הזרעים. כמה הוא שעורו של נקב, כדי שיצא בו שרש קטן. מלאהו עפר עד שפתו, הרי הוא כטבלא שאין לה לזבז:

משנה - עוקצין