הצג מפרשים הצג מפרשים

דף 2

וזה העניין מחמת שני דברים הוא:

האחד - שאינו מכיר חסרונו ואינו מבחין בדרכיו המגונים, והוא דומה לראובן המחפש לשמעון ואינו מכירו, אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו, כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו; כן האדם הזה, אף-על-פי שהוא חושב תמיד מה יעשה ומחפש מעשה הטוב, לא ישיגו, כיון שאינו מכיר חסרונו.

ויש אדם שהוא יודע מידות הרעות שיש בו, וחושב לצאת מהם ולאחוז במידות טובות, וגם הוא לא ישיג כל ימיו דרך הישר, מחמת שמתעצל לחפש המידות הטובות כראוי. והוא דומה לראובן שמחפש שמעון, ומכירו, ואף-על-פי-כן אינו מוצאו, מחמת שאינו מחפש אותו כראוי. ועל זה נאמר: "כסף נבחר לשון צדיק" (משלי י, כ) - מי שנושה בחברו ובא לשלם לו כסף במשקל, אם אינו מכיר באמיתת המשקל וצדק המאזנים, או מכיר הכל אך שאינו בקי בבחינת הכסף - זה האיש קרוב להיות נזק בעניין המשקל והכסף, כי לפעמים ימאן בכסף ויקח הסיגים. גם ייקח פחות ממשקל הראוי לו, כי שמא ייקח משקל הקל או ישים הכסף בכף הכבד שבמאזנים, מכל אלו יבוא לידי טעות. או אפילו אם הוא בקי בכסף ובמשקל, אם אינו מסתכל בו כראוי, אפשר שיתערב בכספו סיגים. אבל אם הוא בקי בכל - במשקל ובכסף, ומסתכל בו כראוי - אז הוא משתלם כראוי כסף נקי ושלם במשקל. לכן דמה לשון צדיק לכסף נבחר, כי הצדיק צריך להכיר הטוב והרע וכל המידות, וצריך להסתכל ולהתבונן בהן כראוי, ולהיות טורח בגופו ובחכמתו לעזוב הטיפשות ולאחוז בתבונה ולהסיר תערובות הסיגים ממנו, ואז תהיה נשמתו צרופה ומזוקקה לאלוקים, כדכתיב: "הגו סיגים מכסף, ויצא לצרף כלי" (משלי כה, ד) -כשיסירו הסיגים, אז יהיה הכלי צרוף.

ויש אדם המשנה במנהגיו ואינו קבוע זמן אחד אוחז במנהג זה וזמן אחד מסתלק מאותו מנהג ואוחז מנהג אחר, וככה יעשה לעולם. והוא דומה לאדם שחפץ ללכת אל עיר ואינו יודע דרכו ולא יכיר השבילים המוליכים אותו אליה, לכן הוא משתומם, פעם אחת ילך דרך אחד, ויחזור ויתעה בדרך אחר, וכן בשלישי וכן ברביעי. ועל כיוצא בו אמר החכם: "עמל הכסילים תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר" (קהלת י, טו).

לכך יש לחמול על אנשים הטבועים בהבלי השוואללמדם צדק המשקל וישר המאזנים ולהודיעם בחינת הכסף ולהורות להם דרכים הישרים, למען יברר האדם בתחילת הבחנתו מסילה אשר תביאהו למקום רענן ודשן אשר שם כל הטובה, והוא יראת-שמים, אשר הוא סוף כל המעשים, והוא השאלה אשר השם יתברך שמו שואל מכל אדם, כדכתיב: "מה ה' אלוהיך שאל מעמך, כי אם ליראה" (דברים י, יב), ואין שום מעשה נחשב בלתי היראה הטהורה.

לכן יש להודיע לכל, כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות, צריך לערב יראת-שמים עם כל מידה ומידה, כי יראת השם היא קשר המחזקת כל המידות, ודומה לחוט שהכניסוהו לתוך חורי המרגליות, וקשרו קשרים בתחתיתו להחזיק כל המרגליות - אין ספק כי בהינתק הקשר יפלו כל המרגליות, כך היראה היא המחזקת כל המידות, ואם תתיר קשר היראה ייבדלו ממך כל המידות טובות, וכשאין בידך מידות טובות אין בידך תורה ומצוות, כי כל התורה תלויה בתיקון המידות, כי כל המידות טובות ורעות, החכם יכול לעשות הרעות לטובות, והכסיל יעשה מידות טובות לרעות.

מי שהולך בחושך ואינו מתבונן בתיקון המידות, אפשר שיהא בו מידה המאבדת כל זכויותיו, כגון המתגאה במעשיו ומתפאר ומיפה עצמו תמיד בגנות של חברו ומתכבד בקלונו. והאיש ההוא דומה למי שממלא חבית יין משובח, ויש בתחתית החבית נקב קטן, אין ספק שיאבד כל היין המשובח בנקב הקטן אם לא יסתום אותו; כך המתגאה הזה, אף-על-פי שהוא מלא תורה, יאבד הכל על-ידי המידה הרעה הזאת אם לא יחוש לתקנה. ומעטים הם בעולם המכירים האמת.יש שאין חכמים להכיר, וכמו שאין הקטוע שתי רגליו יכול לעלות בסולם, כך לא יעלה במדרגת החוכמה מי שאין בו תבונה. יש שהוא חכם, ונטבע בתאוות העולם מנעוריו עד שישים כל חכמתו להשיג תאוותו ולעשות רצון יצרו הרע, כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו וקשה לו מאוד להימלט מפח יקוש העונות.ויש שיש בו חוכמה להכיר וגם חפץ לילך בדרכים טובים, אך לא היה אצל החכמים לשמוע מהם החוכמה והדרכים הישרים, ומתוך כך הולך במחשכים. ודומה למי שיש לו מטמון בביתו, ואינו יודע המטמון, ומוכר הבית לאחר.

התבונן כי האדם ברוב מידותיו זו משונה מזו, וכל מידה ומידה טורפת דעת האדם, זו מושכתו לכאן וזו מושכתו לכאן, ויצר הרע מסיעו לכל מידה שיבחר הפחות שבה. והוא דומה לאדם שהולך במדבר, ופוגעים בו דובים ואריות ונמרים וזאבים והרבה משחיתים. האיש הזה צריך לפקח עיניו ולהלחם עם כל אחד ואחד, ואם יעלים עיניו רגע אחת, יטרפוהו המזיקים. כך האדם במידותיו הרעות, כגון תאווה והגאווה והשנאה והכעס וכיוצא בהן, מתגלגלות בלבו תמיד, ואם יתעלם ולא יתקנם, יעקר מלבו אור האמת וימש חשך. ועל זה נאמר: "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח).

האדם בשעה שנולד הוא בגופו ובחכמתו חלש משאר כל הבריות, כי כל הבריות ביום היוולדם הם הולכים ואוכלים ומסייעים לעצמם, אבל האדם צריך טורח גדול בגופו, וגם-כן צריך יותר תיקון לנשמתו לתקן החוכמה ולהבין דרכים טובים, כי האדם בתחילתו בלא מלמד נוהג כבהמה, אך לבו דומה ללוח שהוא מוכן לכתוב עליו, אם הלוח הזה ביד טיפש - ישרטט עליו שרטוטי הבלים עד שיתקלקל ולא יהיה בו תועלת עוד, אבל החכם יכתוב עליו סדר ענייניו וצרכיו וחובותיו, ומתוך הלוח יכלכל ויפרנס בניו, ויגיע לתועלת גדולה. כך לב האדם: הכסילים יציירו בו ציורי הבל ושקר, ויכתבו עליו חקוקי הבל ואון, וימלאו לבם מחשבות הבל וריק; והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלוהים, שהוא יסוד התורה והמצוות וחכמת המידות, עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה הייתה כוונת שלמה באומרו: "קשרם על אצבעתיך, כתבם על לוח לבך" (משלי ז, ג).

עוד אמר שלמה: "גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו" (שם כ, יא). זה הפסוק נאמר על הבחנת הנערים, כי מנעוריהם ניכר מידותיהם. כמו שתראה מקצת הנערים נראה בהם מידת בושת, ומקצתם - העזות, ומקצתם נוטים אל תאווה, ומקצתם נוטים אל מעלות טובות.

ודע, כי כל מידות האדם אשר תראה בו בימי הבחרות והזקנות, הם היו בימי הילדות והשחרות, אך בזמן ההוא לא היה בו כוח להראותם ולהביאם לידי המעשה. והנערים אשר גדלה עליהם נבלות, אפשר שיוכל האדם להעתיקם אל הדרך הטובה, כי נוח לקבל להם, ואין בהם כוח וחוכמה לצאת ולברוח מתחת יד המייסר, והם צריכים לסבול; אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בהם בימי הבחרות. והם דומים לטס כסף, שהיה טמון בקרקע והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו, צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה. כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו, ונשקע בעומקי המידות הגרועות, צריך ללטש שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור ולהרגיל בעבודה עד שיהיו המידות טבועות וקשורות בלבו.