פרשנות

א

בל"ב נתיבות וכו' - הן עשר ספירות וכ"ב אותיות. ומנצפ"ך צופים אמרום (מגילה ג א), על כן אינם בחשבון הל"ב. ואף על פי שאמרנו שהעשר ספירות בכלל האותיות אינם האותיות, כי הם פנימיותם, והם דבר נעלם נכללות באותיות, ויוצאות עמהם בשביל אחד בהעלמה אחת ברוח בגוף. וכוונת החשבון הזה ללב, ולב הוא רצון, כענין שנאמר: "היש לבבך ישר עם לבבי כאשר לבבי עם לבבך" (מלכים ב י טו), כי קיום כל דבר הוא בעוד הרצון בו ויהיה בל בהתהפך הרצון להשיב כל הדברים להוייתן כמושך את רוחו אליו. וכן התחלת התורה וסופה בי"ת בראשית ולמ"ד דישראל, כלומר שישוב הענין לאשר לו אחוזת הארץ היא האפיסה המוחלטת, פירוש המוחלטת תרגומו לצמיתות לחלוטין, על כן נרמז כי אין הדעת משיג אליו.

נתיבות - הם שבילים דקים ואין אדם רואה בראש השביל המקום שהוא הולך, לכך לא אמר דרכים שהדרכים רחבים וניכרים, שאדם עומד על אם הדרך ורואה לכל מראה עיניו לאיזה מקום הוא הולך, מה שאין כן בשבילים מרוב דקותם. וכן בענין הכתוב: "עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם" (ירמיהו ו טז), הזכיר לדרכים ראיה ולנתיבות שאלה.

פליאות - כמו: "כי יפלא" (ויקרא כז ב) ומתרגמינן יפריש, כלומר יוצאות מפורשות ומובדלות זו מזו, ולפי עומק הדקות שם פלא נאות בהם לא שם הבדלה והפרשה.

חכמה - היא סוף מה שאדם יכול להשכיל במחשבה. ומסורת הענין ברמז כי כתר עליון ית' מלא יותר ממה שהלב יוכל להרהר כבודו, צמצם עצם הכבוד כשעור פני הפרכת [נ"א, הכפרת] וכבין שני הכרובים שהוא טפח, ונמצא חושך על פני הכל כי העדר האור הוא חשך. והמשיך ממקור הכל האור הבהיר הנקרא חכמה. שלשים ושתים נתיבות כל נתיב ונתיב נוקב בחשך האותיות בצורתם והספירות בשיעור שברצון הגוזר יתברך ויתעלה, ונעשו מובדלים זה מזה. ונקיבת אור הנתיבות ויציאתם מפורשות זו מזו נקראת חקיקה. לכך אמר שבהם חקק יו"ד ה"א כלומר בנתיבות האור שהם ל"ב מעת המשכתן מן הכתר העליון בהם חקק החוקק יתברך את החשך ועשה מהם עצם כבוד נרמז עליו בשם יו"ד ה"א. והכבוד הזה נקרא חכמ"ה בשם הנתיבות עצמם, ולכך נקרא חכמה כי כתר עליון יתברך ויתעלה נרמז באל"ף ה"א של שם אהי"ה בענין אחדות שלמה בכל צד ובכל מחשבה וענין, ולא יתכן להזכיר בה חקיקה. עוד נמשך המעיין ופעל עצם כבוד נקרא יו"ד ה"א וא"ו ה"א נקוד אלה"ים והוא הבינ"ה, והוסיף על השם הראשון וא"ו ה"א כלומר בכאן מוסד הבנין וא"ו ה"א. עוד נמשך המעין ויצר עצם כבוד נקרא צבאו"ת לפי שהוא אות בצבא שלו שהם הגדולה והגבורה, ועד סוף הבנין כלו יתברך ויתעלה נרמז בזה הפירוש ענין התיבה הזאת.

ויש נוסחאות שמוסיפות בגירסא, אלה"י ישראל אלה"ים חיים שד"י רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו - ולפי אותה הנוסחא פירוש צבאות הגדולה והגבורה, והוא לשון צבא. ונרמז בתיבה עצמה השם הגדול שהוא אות בצבא שלו, לפי שהכל אחד, והוא אלה"י ישראל בהמשך המעיין עוד. ושוב נמשך מקור חיים ופעל כבוד נקרא אלה"ים חיים והוא הנצח וההוד, ונמשכו נתיבות המעיין לשם הנקרא שד"י והוא יסוד עולם. ועניינו לשון תוקף, וכן שמעתי פירוש לפניו ילך דבר. ורבותינו רמזו בו עוד שאמר לעולמו די, לפי שסוף המשך הנתיבות בסוד הפעולה הוא. ושמעתי שהיו האותיות פועלות כפי חשבון השם הזה במילואו וא"ל די ולא פעלו אלא שמנה עשר אלף עולמות, ואין לי לפרש. ומשם נמשך המעיין וברא כבוד נקרא רם ונשא, וכן כתוב: "יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל" (ישעיהו ו א), והוא שוכן עד וקדוש שמו יתברך ויתפאר ויתרומם על כל.

בשלשה ספרים ספר וספר וסיפור - כלומר שהוא מתיחד באלו השלשה מקומות, בספר שהוא חכמה ראשונה, ובספר שהוא בינה שאדם מונה בה, ובספור כלל שאר המתיחדים באחדותו.