משנה - מעשרות

משנה א

היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים, אוכלין ופטורין. לפיכך אם הכניסו לבתיהם, מתקנים ודאי. טלו והכניסו לבתיכם, לא יאכלו מהם עראי. לפיכך אם הכניסו לבתיהם, אינם מתקנים אלא דמאי:

משנה ב

היו יושבין בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאנים, אוכלין ופטורין, ובעל השער ובעל החנות חיבין. רבי יהודה פוטר, עד שיחזיר את פניו, או עד שישנה מקום ישיבתו:

משנה ג

המעלה פרות מן הגליל ליהודה, או עולה לירושלים, אוכל מהם עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך וכן ביהודה. רבי מאיר אומר, עד שהוא מגיע למקום השביתה. והרוכלין המחזרין בעירות, אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה. רבי יהודה אומר, הבית הראשון הוא ביתו:

משנה ד

פרות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן, רבי אליעזר אוסר מלאכול מהם עראי. וחכמים מתירין, חוץ מכלכלת תאנים. כלכלת תאנים שתרמה, רבי שמעון מתיר, וחכמים אוסרין:

משנה ה

האומר לחברו הילך אסר זה ותן לי בו חמש תאנים, לא יאכל עז. שיעשר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, אוכל אחת אחת, פטור. ואם צרף, חיב. אמר רבי יהודה, מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלים, והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באסר, ולא הפרש ממנה תרומה ומעשר מעולם:

משנה ו

האומר לחברו הילך אסר זה בעשר תאנים שאבור לי, בורר ואוכל. באשכול שאבור לי, מגרגר ואוכל. ברמון שאבור לי, פורט ואוכל. באבטיח שאבור לי, סופת ואוכל. אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו, בשני אשכולות אלו, בשני רמונים אלו, בשני אבטיחים אלו, אוכל כדרכו ופטור, מפני שקנה במחבר לקרקע:

משנה ז

השוכר את הפועל לקצות (עמו) בתאנים, אמר לו על מנת שאוכל תאנים, אוכל ופטור. על מנת שאוכל אני ובני ביתי, או שיאכל בני בשכרי, הוא אוכל ופטור, ובנו אוכל וחיב. על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה, בשעת הקציעה אוכל ופטור, ולאחר הקציעה אוכל וחיב, שאינו אוכל מן התורה. זה הכלל, האוכל מן התורה, פטור. ושאינו אוכל מן התורה, חיב:

משנה ח

היה עושה בלבסים, לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע, לא יאכל בלבסים. אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל. המחליף עם חברו, זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות, חיב. רבי יהודה אומר, המחליף לאכול, חיב, ולקצות, פטור: