משנה - מעשר שני

משנה א

מעשר שני, אין מוכרין אותו, ואין ממשכנין אותו, ואין מחליפין אותו, ולא שוקלין כנגדו. ולא יאמר אדם לחברו בירושלים, הילך יין ותן לי שמן. וכן שאר כל הפרות. אבל נותנין זה לזה מתנת חנם:

משנה ב

מעשר בהמה, אין מוכרין אותו תמים חי, ולא בעל מום חי ושחוט, ואין מקדשין בו האשה. הבכור מוכרין אותו תמים חי, ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו האשה. אין מחללין מעשר שני על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו:

משנה ג

הלוקח בהמה לזבחי שלמים, או חיה לבשר תאוה, יצא העור לחלין, אף על פי שהעור מרבה על הבשר. כדי יין סתומות, מקום שדרכן למכר סתומות, יצא קנקן לחלין. האגוזים והשקדים, יצאו קלפיהם לחלין. התמד עד שלא החמיץ, אינו נלקח בכסף מעשר. ומשהחמיץ, נלקח בכסף מעשר:

משנה ד

הלוקח חיה לזבחי שלמים, בהמה לבשר תאוה, לא יצא העור לחלין. כדי יין פתוחות או סתומות, מקום שדרכן למכר פתוחות, לא יצא קנקן לחלין. סלי זיתים וסלי ענבים עם הכלי, לא יצאו דמי הכלי לחלין:

משנה ה

הלוקח מים, ומלח, ופרות המחברים לקרקע, או פרות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה מעשר. הלוקח פרות, שוגג, יחזרו דמים למקומן. מזיד, יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש, ירקבו:

משנה ו

הלוקח בהמה, שוגג, יחזרו דמיה למקומן. מזיד, תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש, תקבר על ידי עורה:

משנה ז

אין לוקחין עבדים ושפחות וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני. ואם לקח, יאכל כנגדן. אין מביאין קני זבים, וקני זבות, וקני יולדות, חטאות, ואשמות, מדמי מעשר שני. ואם הביא, יאכל כנגדם. זה הכלל, כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מעשר שני, יאכל כנגדו: