הבא
פרשנות

משנה א

הנוטע לסיג ולקורות, פטור מן הערלה. רבי יוסי אומר, אפלו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסיג, הפנימי חיב, והחיצון פטור:
פרשנות

משנה ב

עת שבאו אבותינו לארץ, מצאו נטוע פטור. נטעו, או על פי שלא כבשו חיב. הנוטע לרבים, חיב. רבי יהודה פוטר. הנוטע ברשות הרבים, והנכרי שנטע, והגזלן שנטע, והנוטע בספינה, והעולה מאליו חיב בערלה:
פרשנות

משנה ג

אילן שנעקר והסלע עמו, שטפו נהר והסלע עמו, אם יכל לחיות, פטור. ואם לאו, חיב. נעקר הסלע מצדו, או שזעזעתו המחרשה, או שזעזעו ועשאו כעפר אם יכול לחיות, פטור. ואם לאו, חיב:
פרשנות

משנה ד

אילן שנעקר ונשתיר בו שרש פטור. וכמה יהא השרש, רבן גמליאל אומר משום רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא, כמחט של מתון:
פרשנות

משנה ה

אילן שנעקר ובו ברכה, והוא חיה ממנה, חזרה הזקנה להיות כברכה, הבריכה שנה אחר שנה, ונפסקה מונה משעה שנפסקה. ספוק הגפנים, וספוק על גבי ספוק, או על פי שהבריכן בארץ מתר. רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה מתר, ומקום שכחה רע אסור. (וכן) ברכה שנפסקה והיא מלאה פרות, אם הוסיף במאתים, אסור:
פרשנות

משנה ו

נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקט. ואם לקט, יעלה באחד ומאתים, ובלבד שלא יתכון ללקט. רבי יוסי אומר, אף יתכון ללקט ויעלה באחד ומאתים:
פרשנות

משנה ז

העלים, והלולבים, ומי גפנים, וסמדר מתרים בערלה וברבעי ובנזיר, ואסורים באשרה. רבי יוסי אומר, הסמדר אסור, מפני שהוא פרי. רבי אליעזר אומר, המעמיד בשרף הערלה, אסור. אמר רבי יהושע שמעתי בפרוש, שהמעמיד בשרף העלים, ובשרף העקרים מתר, בשרף הפגים, אסור, מפני שהם פרי:
פרשנות

משנה ח

ענקוקלות, והחרצנים, והזגים, והתמד שלהם, קלפי רמון והנץ שלו, קלפי אגוזים, והגרעינים, אסורים בערלה, ובאשרה, ובנזיר, ומתרין ברבעי. והנובלות כלן אסורות:
פרשנות

משנה ט

רבי יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה, ואין נוטעין אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי. ואין מרכיבין בכפניות של ערלה: