תורה דיבי - משנה, ערלה, ב

משנה א

התרומה ותרומת מעשר של דמאי. החלה והבכורים, עולים באחד ומאה, ומצטרפין זה עם זה, וצריך להרים. הערלה וכלאי הכרם, עולים באחד ומאתים, ומצטרפין זה עם זה, ואין צריך להרים. רבי שמעון אומר, אינן מצטרפין. רבי אליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם, אבל לא לאסר:

משנה ב

התרומה מעלה את הערלה, והערלה את התרומה. כיצד, סאה תרומה שנפלה למאה, ואחר כך נפלו שלשה קבין ערלה, או שלשה קבין כלאי הכרם, זו היא שהתרומה מעלה את הערלה, והערלה את התרומה:

משנה ג

הערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה. כיצד, סאה ערלה שנפלה למאתים, ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה, או סאה ועוד של כלאי הכרם, זו היא שהערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה:

משנה ד

כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם, אסור. ובית שמאי אומרים אף מטמא. ובית הלל אומרים, לעולם אינו מטמא, עד שיהא בו כביצה:

משנה ה

דוסתאי איש כפר יתמה, היה מתלמידי בית שמאי, ואמר, שמעתי משמאי הזקן שאמר, לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה:

משנה ו

ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר, מין במינו. להקל ולהחמיר, מין בשאינו מינו. כיצד, שאור של חטים שנפל תוך עסת חטים, ויש בו כדי לחמץ, בין שיש בו לעלות באחד ומאה ובין שאין בו לעלות באחד ומאה, אסור. אין בו לעלות באחד ומאה בין שיש בו כדי לחמץ, בין שאין בו כדי לחמץ, אסור:

משנה ז

להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו, כיצד. (כגון) גריסין שנתבשלו עם עדשים, ויש בהם בנותן טעם בין שיש בהם לעלות באחד ומאה ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה, אסור. אין בהם בנותן טעם, בין שיש בהם לעלות באחד ומאה ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה, מתר:

משנה ח

שאור של חלין שנפל לתוך עסה, ויש בו כדי לחמץ, ואחר כך נפל שאור של תרומה, או שאור של כלאי הכרם, ויש בו כדי לחמץ אסור:

משנה ט

שאור של חלין שנפל לתוך עסה וחמצה, ואחר כך נפל שאור של תרומה, או שאור של כלאי הכרם, ויש בו כדי לחמץ אסור. רבי שמעון מתיר:

משנה י

תבלין, שנים ושלשה שמות ממין אחד, או משלשה אסור, ומצטרפין. רבי שמעון אומר שנים ושל. שה שמות ממין אחד, או שני מינין משם אחד, אינן מצטרפין:

משנה יא

שאור של חלין ושל תרומה שנפלו לתוך עסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו, רבי אליעזר אומר, אחר האחרון אני בא. וחכמים אומרים בין שנפל אסור בתחלה בין בסוף לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ:

משנה יב

יועזר איש הבירה היה מתלמידי (בית) שמאי, ואמר שאלתי את רבן גמליאל הזקן עומד בשער המזרח, ואמר, לעולם אינו אוסר, עד שיהא בו כדי לחמץ:

משנה יג

כלים שסכן בשמן טמא, וחזר וסכן בשמן טהור, או שסכן בשמן טהור, וחזר וסכן בשמן טמא, רבי אליעזר אומר, אחר הראשון אני בא. וחכמים אומרים אחר האחרון:

משנה יד

שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עמה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו, אסור לזרים ומתר לכהנים. רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים:

משנה טו

תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדרה, לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל, ונצטרפו ותבלו, אסור לזרים ומתר לכהנים. רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים:

משנה - ערלה