תורה דיבי - משנה, עירובין, א

משנה א

מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, ימעט. רבי יהודה אומר, אינו צריך. והרחב מעשר אמות, ימעט. ואם יש לו צורת הפתח, אף על פי שהוא רחב מעשר אמות, אין צריך למעט:

משנה ב

הכשר מבוי, בית שמאי אומרים, לחי וקורה, ובית הלל אומרים, לחי או קורה. רבי אליעזר אומר, לחיין. משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות, שהוא [ נתר ] או בלחי או בקורה, על מה נחלקו, על רחב מארבע אמות ועד עשר, שבית שמאי אומרים, לחי וקורה, ובית הלל אומרים, או לחי או קורה. אמר רבי עקיבא, על זה ועל זה נחלקו:

משנה ג

הקורה שאמרו, רחבה כדי לקבל אריח, והאריח חצי לבנה של שלשה טפחים, דיה לקורה שתהא רחבה טפח, כדי לקבל אריח לארכו:

משנה ד

רחבה כדי לקבל אריח, ובריאה כדי לקבל אריח. רבי יהודה אומר, רחבה אף על פי שאינה בריאה:

משנה ה

היתה של קש או של קנים, רואין אותה כאלו היא של מתכת. עקמה, רואין אותה כאלו היא פשוטה. עגלה, רואין אותה כאלו היא מרבעת. כל שיש בהקפו שלשה טפחים, יש בו רחב טפח:

משנה ו

לחיין שאמרו, גבהן עשרה טפחים, ורחבן ועבין כל שהוא. רבי יוסי אומר, רחבן שלשה טפחים:

משנה ז

בכל עושין לחיין, אפלו בדבר שיש בו רוח חיים. ורבי יוסי אוסר. ומטמא משום גולל, ורבי מאיר מטהר. וכותבין עליו גטי נשים, ורבי יוסי הגלילי פוסל:

משנה ח

שירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין. כל פרצה שהיא כעשר אמות, מתרת, מפני שהיא כפתח. יתר מכאן, אסור:

משנה ט

מקיפין שלשה חבלים, זה למעלה מזה וזה למעלה מזה, ובלבד שלא יהא בין חבל לחברו שלשה טפחים. שעור חבלים ועבין, יתר על טפח, כדי שיהא הכל עשרה טפחים:

משנה י

מקיפין בקנים, ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחים. בשירא דברו, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים, לא דברו בשירא אלא בהווה. כל מחצה שאינה של שתי ושל ערב, אינה מחצה. דברי רבי יוסי בר רבי יהודה. וחכמים אומרים, אחד משני דברים. ארבעה דברים פטרו במחנה, מביאין עצים מכל מקום, ופטורים מרחיצת ידים, ומדמאי, ומלערב:

משנה - עירובין