הבא
פרשנות

משנה א

באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. בחמשה עשר בו קורין את המגלה בכרכין, ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואות המים, ועושין כל צרכי הרבים, ומצינין את הקברות, ויוצאין אף על הכלאים:
פרשנות

משנה ב

אמר רבי יהודה, בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם. משרבו עוברי עברה, היו עוקרין ומשליכין על הדרכים, התקינו שיהו מפקירין כל השדה כלה:
פרשנות

משנה ג

בחמשה עשר בו, שלחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמשה, ישבו במקדש. משישבו במקדש, התחילו למשכן. את מי ממשכנין, לוים וישראלים, גרים ועבדים משחררים, אבל לא נשים ועבדים וקטנים. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו, שוב אינו פוסק. ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום:
פרשנות

משנה ד

אמר רבי יהודה, העיד בן בוכרי ביבנה, כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי, לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא, אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן, (ויקרא ו) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, הואיל ועמר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו, היאך נאכלים:
פרשנות

משנה ה

אף על פי שאמרו, אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלין מידן. הנכרי והכותי ששקלו, אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קני זבין וקני זבות וקני יולדות, וחטאות ואשמות. (אבל) נדרים ונדבות, מקבלין מידן. זה הכלל, כל שנדר ונדב, מקבלין מידן. כל שאין נדר ונדב אין מקבלין מידן. וכן הוא מפרש על ידי עזרא, שנאמר (עזרא ד) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו:
פרשנות

משנה ו

ואלו שחיבין בקלבון, לוים וישראלים וגרים ועבדים משחררים, אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים. השוקל על ידי כהן, על ידי אשה, על ידי עבד, על ידי קטן, פטור. ואם שקל על ידו ועל יד חברו, חיב בקלבון אחד. רבי מאיר אומר, שני קלבונות. הנותן סלע ונוטל שקל, חיב שני קלבונות:
פרשנות

משנה ז

השוקל על ידי עני, ועל ידי שכנו, ועל ידי בן עירו, פטור. ואם הלום חיב. האחין והשתפין שחיבין בקלבון, פטורין ממעשר בהמה. וכשחיבין במעשר בהמה, פטורין מן הקלבון. וכמה הוא קלבון, מעה כסף, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, חצי: