הבא
פרשנות

משנה א

ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים, תאכל. ובית הלל אומרים, לא תאכל. בית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת. ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית:
פרשנות

משנה ב

השוחט חיה ועוף ביום טוב, בית שמאי אומרים, יחפור בדקר ויכסה, ובית הלל אומרים, לא ישחוט, אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום. ומודים, שאם שחט, שיחפור בדקר ויכסה. שאפר כירה מוכן הוא:
פרשנות

משנה ג

בית שמאי אומרים, אין מוליכין את הסלם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים, לא יטול, אלא אם כן נענע מבעוד יום. ובית הלל אומרים, עומד ואומר זה וזה אני נוטל:
פרשנות

משנה ד

זמן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים, שנים ומצא שלשה, אסורים. שלשה ומצא שנים, מתרים. בתוך הקן ומצא לפני הקן, אסורים. ואם אין שם אלא הם, הרי אלו מתרים:
פרשנות

משנה ה

בית שמאי אומרים, אין מסלקין את התריסין ביום טוב. ובית הלל מתירין אף להחזיר. בית שמאי אומרים, אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים, אין נותנין את העור לפני הדרסן ולא יגביהנו, אלא אם כן יש עמו כזית בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים, אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים. ובית הלל מתירין:
פרשנות

משנה ו

בית שמאי אומרים, אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש, בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין. אמרו להם בית שמאי, גזרה שוה, חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה, כך אין מוליכין את המתנות. אמרו להם בית הלל, לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן:
פרשנות

משנה ז

בית שמאי אומרים תבלין נדוכין במדוך של עץ. והמלח בפך, ובעץ הפרור, ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ:
פרשנות

משנה ח

הבורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אומרים, בורר אכל ואוכל. ובית הלל אומרים, בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה. רבן גמליאל אומר, אף מדיח ושולה:
פרשנות

משנה ט

בית שמאי אומרים, אין משלחין ביום טוב אלא מנות. ובית הלל אומרים, משלחין בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות, אבל לא תבואה, ורבי שמעון מתיר בתבואה:
פרשנות

משנה י

משלחין כלים, בין תפורין בין שאינן תפורין, ואף על פי שיש בהן כלאים. והן לצרך המועד. אבל לא סנדל המסמר ולא מנעל שאינו תפור. רבי יהודה אומר, אף לא מנעל לבן, מפני שצריך אמן. זה הכלל, כל שנאותין בו ביום טוב, משלחין אותו: