תורה דיבי - משנה, יבמות, ב

משנה א

כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו, שני אחים, ומת אחד מהם, ונולד להן אח, ואחר כך יבם השני את אשת אחיו, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת, השניה חולצת ולא מתיבמת:

משנה ב

שני אחים ומת אחד מהן, ויבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד להן אח, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה. עשה בה מאמר, ומת, השניה חולצת ולא מתיבמת. רבי שמעון אומר, מיבם לאיזו מהן שירצה, או חולץ לאיזו מהן שירצה:

משנה ג

כלל אמרו ביבמה, כל שהיא אסור ערוה, לא חולצת ולא מתיבמת. [ אסורה ] אסור מצוה, ואסור קדשה, חולצת ולא מתיבמת. אחותה שהיא יבמתה, חולצת או מתיבמת:

משנה ד

אסור מצוה, שניות מדברי סופרים. אסור קדשה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר:

משנה ה

מי שיש לו אח מכל מקום, זוקק את אשת אחיו ליבום, ואחיו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. מי שיש לו בן מכל מקום, פוטר אשת אביו מן היבום, וחיב על מכתו ועל קללתו, ובנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:

משנה ו

מי שקדש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קדש, נותן גט לזו וגט לזו. מת, ולו אח אחד, חולץ לשתיהן. היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מיבם. קדמו וכנסו אין מוציאין מידם:

משנה ז

שנים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע איזו קדש, וזה אינו יודע איזו קדש, זה נותן שני גטין, וזה נותן שני גטין. מתו, לזה אח, ולזה אח, זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן. לזה אחד ולזה שנים, היחיד חולץ לשתיהן, והשנים, אחד חולץ ואחד מיבם, קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם. לזה שנים ולזה שנים, אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מיבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה. קדמו שנים וחלצו, לא ייבמו השנים, אלא אחד חולץ ואחד מיבם. קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם:

משנה ח

מצוה בגדול ליבם. ואם קדם הקטן, זכה. הנטען על השפחה ונשתחררה, או על הנכרית ונתגירה, הרי זה לא יכנוס. ואם כנס אין מוציאין מידו. הנטען על אשת איש, והוציאוה מתחת ידו, אף על פי שכנס, יוציא:

משנה ט

המביא גט ממדינת הים, ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, לא ישא את אשתו. מת, הרגתיו, הרגנוהו, לא ישא את אשתו רבי יהודה אומר, הרגתיו, לא תנשא אשתו. הרגנוהו, תנשא אשתו:

משנה י

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה, הרי זה לא ישאנה. מאנה, או שחלצה בפניו, ישאנה. מפני שהוא בית דין. וכלן שהיו להם נשים, ומתו, מתרות לנשא להם. וכלן שנשאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו, מתרות לנשא להן. וכלן מתרות לבניהם או לאחיהן:

משנה - יבמות