משנה - נדרים

משנה א

ואלו מתרין, חלין שאכל לך, כבשר חזיר כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבלות, כטרפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרן וכתרומתו, מתר. האומר לאשתו, הרי את עלי כאמא, פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל ראשו לכך. קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך, האומר לאשתו, קונם שאיני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך, אסור:

משנה ב

קרבן לא אכל לך, קרבן שאכל לך, לא קרבן לא אכל לך, מתר. שבועה לא אכל לך, שבועה שאוכל לך, לא שבועה לא אכל לך, אסור. זה חמר בשבועות מבנדרים. וחמר בנדרים מבשבועות. כיצד, אמר, קונם סכה שאני עושה, לולב שאני נוטל, תפלין שאני מניח, בנדרים אסור, בשבועות מתר, שאין נשבעין לעבור על המצות:

משנה ג

יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד, אמר הריני נזיר אם אכל, הריני נזיר אם אכל, ואכל, חיב על כל אחת ואחת. שבועה שלא אכל, שבועה שלא אכל, ואכל, אינו חיב אלא אחת:

משנה ד

סתם נדרים להחמיר, ופרושם להקל. כיצד, אמר הרי עלי כבשר מליח, כיין נסך, אם של שמים נדר, אסור. אם של עבודה זרה נדר, מתר. ואם סתם, אסור. הרי עלי כחרם, אם כחרם של שמים, אסור. ואם כחרם של כהנים, מתר. ואם סתם, אסור. הרי עלי כמעשר, אם כמעשר בהמה נדר, אסור. ואם של גרן, מתר. ואם סתם, אסור. הרי עלי כתרומה, אם כתרומת הלשכה נדר, אסור. ואם של גרן, מתר. ואם סתם, אסור, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, סתם תרומה ביהודה אסורה, בגליל מתרת, שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה. סתם חרמים ביהודה מתרין, ובגליל אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים:

משנה ה

נדר בחרם ואמר, לא נדרתי אלא בחרמו של ים. בקרבן, ואמר, לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים. הרי עצמי קרבן, ואמר, לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו. קונם אשתי נהנית לי, ואמר לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגרשתי, על כלן אין נשאלין להן. ואם נשאלו, עונשין אותן ומחמירין עליהן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, פותחין להם פתח ממקום אחר, ומלמדים אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים: