תורה דיבי - משנה, סוטה, א

משנה א

המקנא לאשתו, רבי אליעזר אומר, מקנא לה על פי שנים, ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו. רבי יהושע אומר, מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים:

משנה ב

כיצד מקנא לה. אמר לה בפני שנים, אל תדברי עם איש פלוני, ודברה עמו, עדין היא מתרת לביתה ומתרת לאכול בתרומה. נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טמאה, אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה. ואם מת, חולצת ולא מתיבמת:

משנה ג

ואלו אסורות מלאכול בתרומה, האומרת טמאה אני לך, ושבאו עדים שהיא טמאה, והאומרת איני שותה, ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך. כיצד עושה לה, מוליכה לבית דין שבאותו מקום, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יבוא עליה בדרך. רבי יהודה אומר, בעלה נאמן עליה:

משנה ד

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאימין עליה כדרך שמאימין על עדי נפשות. ואומרים לה, בתי הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושים. עשי לשמו הגדול שנכתב בקדשה, שלא ימחה על המים. ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשמען, היא וכל משפחת בית אביה:

משנה ה

אם אמרה טמאה אני, שוברת כתבתה ויוצאת. ואם אמרה טהורה אני, מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור, ששם משקין את הסוטות, ומטהרין את היולדות, ומטהרין את המצורעים. וכהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו, אם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבה, וסותר את שערה. רבי יהודה אומר, אם היה לבה נאה, לא היה מגלהו. ואם היה שערה נאה, לא היה סותרו:

משנה ו

היתה מתכסה בלבנים, מכסה בשחורים. היו עליה כלי זהב וקטליות, נזמים וטבעות, מעבירים ממנה כדי לנולה. ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה. וכל הרוצה לראות בא לראות, חוץ מעבדיה ושפחותיה, מפני שלבה גס בהן. וכל הנשים מתרות לראותה, שנאמר (יחזקאל כג) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:

משנה ז

במדה שאדם מודד, בה מודדין לו. היא קשטה את עצמה לעברה, המקום נולה. היא גלתה את עצמה לעברה, המקום גלה עליה. בירך התחילה בעברה תחלה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט:

משנה ח

שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שופטים טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו. ולפי שבא על עשר פילגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונביות, שנאמר (שמואל ב יח) ויסבו עשרה אנשים נשאי כלי יואב, [ ויכו את אבשלום וימתהו ]. ולפי שגנב שלשה לבבות, לב אביו, ולב בית דין, ולב ישראל, (שנאמר (שם טו) ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל), לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים, שנאמר (שם יח) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום:

משנה ט

וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות ב) ותתצב אחתו מרחק, לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר (במדבר יב) והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר (בראשית נ) ויעל יוסף לקבר את אביו, ויעל עמו גם רכב גם פרשים. מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר (דברים לד) ויקבר אתו בגי. ולא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך כבוד יי יאספך:

משנה - סוטה