הבא
פרשנות

משנה א

האשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף, בשטר, ובביאה. בכסף, בית שמאי אומרים, בדינר ובשוה דינר. ובית הלל אומרים, בפרוטה ובשוה פרוטה. וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. היבמה נקנית בביאה. וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:
פרשנות

משנה ב

עבד עברי נקנה בכסף ובשטר. וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף. יתרה עליו אמה העבריה, שקונה את עצמה בסימנין. הנרצע נקנה ברציעה. וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון:
פרשנות

משנה ג

עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים:
פרשנות

משנה ד

בהמה גסה נקנית במסירה, והדקה בהגבהה, דברי רבי מאיר ורבי אליעזר. וחכמים אומרים, בהמה דקה נקנית במשיכה:
פרשנות

משנה ה

נכסים שיש להם אחריות, נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. ושאין להם אחריות, אין נקנין אלא במשיכה. נכסים שאין להם אחריות, נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. וזוקקין (נכסים שאין להם אחריות) את הנכסים שיש להם אחריות לשבע עליהן:
פרשנות

משנה ו

כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה, נתחיב זה בחליפיו. כיצד, החליף שור בפרה או חמור בשור, כיון שזכה זה, נתחיב זה בחליפיו. רשות הגבוה, בכסף. ורשות ההדיוט, בחזקה. אמירתו לגבוה, כמסירתו להדיוט:
פרשנות

משנה ז

כל מצות הבן על האב, אנשים חיבין ונשים פטורות. וכל מצות האב על הבן, אחד אנשים ואחד נשים חיבין. וכל מצות עשה שהזמן גרמה, אנשים חיבין ונשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חיבין. וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמה בין שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חיבין, חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תטמא למתים:
פרשנות

משנה ח

הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות וההזאות והקבלות, נוהגות באנשים ולא בנשים, חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות:
פרשנות

משנה ט

כל מצוה שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ. ושאינה תלויה בארץ, נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, חוץ מן הערלה והכלאים. רבי אליעזר אומר, אף מן החדש:
פרשנות

משנה י

כל העושה מצוה אחת, מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. וכל שאינו עושה מצוה אחת, אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ. כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ, לא במהרה הוא חוטא, שנאמר (קהלת ד) והחוט המשלש לא במהרה ינתק. וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אינו מן הישוב: