תורה דיבי - משנה, בבא בתרא, ב

משנה א

לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חברו, ולא שיח, ולא מערה, ולא אמת המים, ולא נברכת כובסין, אלא אם כן הרחיק מכתל חברו שלשה טפחים, וסד בסיד. מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכתלו של חברו שלשה טפחים, וסד בסיד. מרחיקין את הזרעים, ואת המחרשה, ואת מי רגלים מן הכתל שלשה טפחים. ומרחיקין את הרחים שלשה מן השכב, שהן ארבעה מן הרכב, ואת התנור, שלשה מן הכליא, שהן ארבעה מן השפה:

משנה ב

לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית, אלא אם כן יש על גביו גבה ארבע אמות. היה מעמידו בעליה, צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים. ובכירה, טפח. ואם הזיק, משלם מה שהזיק. רבי שמעון אומר, לא אמרו כל השעורין האלו, אלא שאם הזיק, פטור מלשלם:

משנה ג

לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חברו. ולא רפת בקר. באמת, ביין התירו, אבל לא רפת בקר. חנות שבחצר, יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. אבל עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק, אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן, לא מקול הפטיש, ולא מקול הרחים, ולא מקול התינוקות:

משנה ד

מי שהיה כתלו סמוך לכתל חברו, לא יסמוך לו כתל אחר, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. והחלונות, מלמעלן ומלמטן, ומכנגדן, ארבע אמות:

משנה ה

מרחיקין את הסלם מן השובך ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמיה, ואת הכתל מן המזחילה ארבע אמות, כדי שיהא זוקף את הסלם. מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה. ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. רבי יהודה אומר, בית ארבעת כורין, מלא שגר היונה. ואם לקחו, אפלו בית רבע, הרי הוא בחזקתו:

משנה ו

נפול הנמצא בתוך חמשים אמה, הרי הוא של בעל השובך. חוץ מחמשים אמה, הרי הוא של מוצאו. נמצא בין שני שובכות, קרוב לזה, שלו. קרוב לזה, שלו. מחצה על מחצה, שניהם יחלוקו:

משנה ז

מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה. אבא שאול אומר, כל אילן סרק, חמשים אמה. אם העיר קדמה, קוצץ ואינו נותן דמים. ואם האילן קדם, קוצץ ונותן דמים. ספק זה קדם, ספק זה קדם, קוצץ ואינו נותן דמים:

משנה ח

מרחיקין גרן קבוע מן העיר חמשים אמה. לא יעשה אדם גרן קבוע בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח, ומרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו, כדי שלא יזיק:

משנה ט

מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הברסקי מן העיר חמשים אמה. ואין עושין ברסקי אלא למזרח העיר. רבי עקיבא אומר, לכל רוח הוא עושה, חוץ ממערבה, ומרחיק חמשים אמה:

משנה י

מרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים. רבי יוסי מתיר בחרדל:

משנה יא

מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה, בין מלמעלה בין מן הצד. אם הבור קדם, קוצץ ונותן דמים. ואם אילן קדם, לא יקוץ. ספק זה קדם, וספק זה קדם, לא יקוץ. רבי יוסי אומר, אף על פי שהבור קודם לאילן, לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו:

משנה יב

לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, אחד גפנים ואחד כל אילן. היה גדר בנתים, זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן. היו שרשים יוצאין לתוך של חברו, מעמיק שלשה טפחים, כדי שלא יעכב את המחרשה. היה חופר בור שיח ומערה, קוצץ ויורד, והעצים שלו:

משנה יג

אילן שהוא נוטה לשדה חברו, קוצץ מלא המרדע על גבי המחרשה. ובחרוב ובשקמה, כנגד המשקלת. בית השלחין, כל האילן כנגד המשקלת. אבא שאול אומר, כל אילן סרק כנגד המשקלת:

משנה יד

אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ, כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. רבי יהודה אומר, גמל טעון פשתן או חבילי זמורות. רבי שמעון אומר. כל האילן כנגד המשקלת, מפני הטמאה:

משנה - בבא בתרא