תורה דיבי - משנה, מכות, א

משנה א

כיצד העדים נעשים זוממין, מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה, אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו, אלא לוקה ארבעים. מעידין אנו באיש פלוני שהוא חיב לגלות, אין אומרים יגלה זה תחתיו, אלא לוקה ארבעים. מעידין אנו באיש פלוני שגרש את אשתו ולא נתן לה כתבתה, והלא בין היום ובין למחר סופו לתן לה כתבתה, אומדין כמה אדם רוצה לתן בכתבתה של זו, שאם נתאלמנה או נתגרשה, ואם מתה יירשנה בעלה. מעידין אנו באיש פלוני שהוא חיב לחברו אלף זוז על מנת לתנן לו מכאן ועד שלשים יום, והוא אומר מכאן ועד עשר שנים, אומדין כמה אדם רוצה לתן ויהיו בידו אלף זוז, בין נותנן מכאן ועד שלשים יום, בין נותנן מכאן ועד עשר שנים:

משנה ב

מעידין אנו באיש פלוני שחיב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין, לוקין ומשלמין, שלא השם המביאו לידי מכות, מביאו לידי תשלומין, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, כל המשלם אינו לוקה:

משנה ג

מעידין אנו באיש פלוני שהוא חיב מלקות ארבעים, ונמצאו זוממין, לוקין שמונים, משום לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ), ומשום ועשיתם לו כאשר זמם (דברים יט), דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אינן לוקין אלא ארבעים. משלשין בממון ואין משלשין במכות. כיצד, העידוהו שהוא חיב לחברו מאתים זוז, ונמצאו זוממין, משלשין ביניהם. אבל אם העידוהו שהוא חיב מלקות ארבעים, ונמצאו זוממין, כל אחד ואחד לוקה ארבעים:

משנה ד

אין העדים נעשים זוממין עד שיזמו את עצמן. כיצד, אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש, אמרו להן היאך אתם מעידין, שהרי נהרג זה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוני, אין אלו זוממין. אבל אמרו להם היאך אתם מעידין, שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני, הרי אלו זוממין, ונהרגין על פיהם:

משנה ה

באו אחרים והזימום, באו אחרים והזימום, אפלו מאה, כלם יהרגו. רבי יהודה אומר, אסטסית היא זו, ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד:

משנה ו

אין העדים זוממין נהרגין, עד שיגמר הדין, שהרי הצדוקין אומרים, עד שיהרג, שנאמר נפש תחת נפש. אמרו להם חכמים, והלא כבר נאמר (דברים יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, והרי אחיו קים. ואם כן למה נאמר נפש תחת נפש, יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו, תלמוד לומר, נפש תחת נפש, הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:

משנה ז

על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (שם יז), אם מתקימת העדות בשנים, למה פרט הכתוב בשלשה, אלא להקיש שלשה לשנים, מה שלשה מזימין את השנים, אף השנים יזמו את השלשה. ומנין אפלו מאה, תלמוד לומר, עדים. רבי שמעון אומר, מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין, אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין. ומנין אפלו מאה, תלמוד לומר, עדים. רבי עקיבא אומר, לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו. ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עברה כעוברי עברה, על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה:

משנה ח

מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול, עדותן בטלה. מנין אפלו מאה, תלמוד לומר, עדים. אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, בדיני נפשות. אבל בדיני ממונות, תתקים העדות בשאר. רבי אומר, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות. [ ואימתי ], בזמן שהתרו בהן, אבל בזמן שלא התרו בהן, מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש:

משנה ט

היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו עדות אחת. ואם לאו, הרי אלו שתי עדיות. לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת, הוא והן נהרגין והשניה פטורה. רבי יוסי אומר, לעולם אין נהרגין עד שיהו [ פי ] שני עדיו מתרין בו, שנאמר (דברים יז) על פי שנים עדים. דבר אחר על פי שנים עדים, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התרגמן:

משנה י

מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו בית דין, אין סותרים את דינו. כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו, מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני, ופלוני ופלוני עדיו, הרי זה יהרג. סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית. רבי אלעזר בן עזריה אומר, אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הן מרבין שופכי דמים בישראל:

משנה - מכות