תורה דיבי - משנה, מכות, ב

משנה א

אלו הן הגולין, ההורג נפש בשגגה. היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו, היה יורד בסלם ונפל עליו והרגו, הרי זה גולה. אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסלם ונפל עליו והרגו, הרי זה אינו גולה. זה הכלל, כל שבדרך ירידתו, גולה. ושלא בדרך ירידתו, אינו גולה. נשמט הברזל מקתו והרג, רבי אומר, אינו גולה. וחכמים אומרים, גולה. מן העץ המתבקע, רבי אומר, גולה. וחכמים אומרים, אינו גולה:

משנה ב

הזורק אבן לרשות הרבים והרג, הרי זה גולה. רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה, הרי זה פטור. זרק את האבן לחצרו והרג, אם יש רשות לנזק לכנס לשם, גולה. ואם לאו, אינו גולה, שנאמר (דברים יט) ואשר יבא את רעהו ביער, מה היער רשות לנזק ולמזיק לכנס לשם, יצא חצר בעל הבית שאין רשות לנזק [ ולמזיק ] לכנס לשם. אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות, יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, ושליח בית דין:

משנה ג

האב גולה על ידי הבן, והבן גולה על ידי האב. הכל גולין על ידי ישראל, וישראל גולין על ידיהן, חוץ מעל ידי גר תושב. וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב. הסומא אינו גולה, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, גולה. השונא אינו גולה. רבי יוסי [ בר יהודה ] אומר, השונא נהרג, מפני שהוא כמועד. רבי שמעון אומר, יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה. [ זה הכלל ], כל שהוא יכול לומר לדעת הרג, אינו גולה. ושלא לדעת הרג, הרי זה גולה:

משנה ד

להיכן גולין, לערי מקלט. לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (במדבר לה) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו'. עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל, לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר (שם) שש ערי מקלט תהיינה, עד שיהיו ששתן קולטות כאחד:

משנה ה

ומכונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר (דברים יט) תכין לך הדרך ושלשת וגו'. ומוסרין להן שני תלמידי חכמים, שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו. רבי מאיר אומר, [ אף ] הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (שם) וזה דבר הרצח:

משנה ו

רבי יוסי בר יהודה אומר, בתחלה, אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, ובית דין שולחין ומביאין אותו משם. מי שנתחיב מיתה בבית דין, הרגוהו. ושלא נתחיב מיתה, פטרוהו. מי שנתחיב גלות, מחזירין אותם למקומו, שנאמר (במדבר לה) והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו וגו'. אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרבה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו, [ מחזירין את הרוצח ]. רבי יהודה אומר, אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח. לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. משנגמר דינו מת כהן גדול, הרי זה אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני:

משנה ז

נגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג, אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות. ואפלו ישראל צריכים לו, ואפלו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה) אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו. כשם שהעיר קולטת, כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם, רבי יוסי הגלילי אומר, מצוה ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם. רבי עקיבא אומר, רשות ביד גואל הדם, וכל אדם אין חיבין עליו. אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום, הכל הולך אחר הנוף. הרג באותה העיר, גולה משכונה לשכונה. ובן לוי, גולה מעיר לעיר:

משנה ח

[ כיוצא בו ], רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם רוצח אני. אמרו לו אף על פי כן, יקבל מהן, שנאמר (דברים יט) וזה דבר הרצח. מעלים היו שכר ללוים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, לא היו מעלים להן שכר. וחוזר לשררה שהיה בה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, לא היה חוזר לשררה שהיה בה:

משנה - מכות