הבא
פרשנות

משנה א

שמאי אומר, כל הנשים דין שעתן. והלל אומר, מפקידה לפקידה. אפלו לימים הרבה. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת. כל אשה שיש לה וסת, דיה שעתה. המשמשת בעדים, הרי זו כפקידה, ממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה:
פרשנות

משנה ב

שמאי אומר, מקב לחלה. והלל אומר, מקבים. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא קב ומחצה חיבים בחלה. ומשהגדילו המדות אמרו, חמשת רבעים חיבין. רבי יוסי אומר, חמשה פטורין. חמשה ועוד, חיבין:
פרשנות

משנה ג

הלל אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, [ אלא ] שאדם חיב לומר בלשון רבו. ושמאי אומר, תשעה קבין. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון, שלשת לגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקימו חכמים את דבריהם:
פרשנות

משנה ד

ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה, ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם:
פרשנות

משנה ה

ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרבין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרבין, שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו, שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל דבריו, עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין:
פרשנות

משנה ו

אמר רבי יהודה, אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרבין לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקבל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת:
פרשנות

משנה ז

בית שמאי אומרים, רבע עצמות מן העצמים, בין משנים בין משלשה. ובית הלל אומרים, רבע עצמות מן הגויה, מרב הבנין או מרב המנין. שמאי אומר, אפלו מעצם אחד:
פרשנות

משנה ח

כרשיני תרומה, בית שמאי אומרים, שורין ושפין בטהרה, ומאכילין בטמאה. בית הלל אומרים, שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטמאה. שמאי אומר, יאכלו צריד. רבי עקיבא אומר, כל מעשיהם בטמאה:
פרשנות

משנה ט

הפורט סלע ממעות מעשר שני, בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות. [ רבי מאיר אומר ] אין מחללין כסף ופרות על הכסף. וחכמים מתירין:
פרשנות

משנה י

הפורט סלע של מעשר שני בירושלים, בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות. הדנים לפני חכמים אומרים, בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות. רבי עקיבא אומר, בשלשה דינרים כסף וברביעית [ כסף ברביעית ] מעות. ורבי טרפון אומר, ארבעה אספרי כסף. שמאי אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה:
פרשנות

משנה יא

כסא של כלה שנטלו חפוייו, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין. שמאי אומר, אף מלבן של כסא, טמא. כסא שקבעו בערבה, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין. שמאי אומר, אף העשוי בה:
פרשנות

משנה יב

אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי. האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי, תנשא. מת בעלי, תתיבם. ובית הלל אומרים, לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד. אמרו להם בית שמאי, אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים, לא דברו בקציר אלא בהווה. חזרו בית הלל להורות כבית שמאי. בית שמאי אומרים, תנשא ותטול כתבתה. ובית הלל אומרים, תנשא ולא תטול כתבתה. אמרו להם בית שמאי, התרתם את הערוה החמורה, לא תתירו את הממון הקל. אמרו להם בית הלל, מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה. אמרו להם בית שמאי, והלא מספר כתבתה נלמוד, שהוא כותב לה, שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליך. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:
פרשנות

משנה יג

מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל. אמרו להם בית שמאי, תקנתם את רבו, ואת עצמו לא תקנתם. לשא שפחה, אינו יכול. בת חורין, אינו יכול. לבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיה מה) לא תהו בראה, לשבת יצרה. אלא, מפני תקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו. חזרו בית הלל להורות כבית שמאי:
פרשנות

משנה יד

כלי חרס מציל על הכל, כדברי בית הלל. ובית שמאי אומרים, אינו מציל אלא על האכלין ועל המשקין ועל כלי חרס. אמרו להם בית הלל, מפני מה. אמרו להם בית שמאי, מפני שהוא טמא על גב עם הארץ, ואין כלי טמא חוצץ. אמרו להם בית הלל, והלא טהרתם אכלים ומשקין שבתוכו. אמרו להם בית שמאי, כשטהרנו אכלים ומשקים שבתוכו, לעצמו טהרנו. אבל כשטהרת את הכלי, טהרת לך ולו. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי: