משנה - הוריות

משנה א

הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם, בין שעשו ועשה עמהן, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה, פטור, מפני שתלה בבית דין. הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן, בין שעשו ועשה עמהן, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה, הרי זה חיב, מפני שלא תלה בבית דין. זה הכלל, התולה בעצמו, חיב. והתולה בבית דין, פטור:

משנה ב

הורו בית דין, וידעו שטעו, וחזרו בהן, בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן, והלך ועשה על פיהן, רבי שמעון פוטר, ורבי אליעזר אומר, ספק. איזהו ספק, ישב לו בתוך ביתו, חיב. הלך לו למדינת הים, פטור. אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה. אמר לו בן עזאי, מה שנה זה מן היושב בביתו, שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה אפשר לו שישמע:

משנה ג

הורו בית דין לעקור את כל הגוף, אמרו אין נדה בתורה, אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה, הרי אלו פטורין. הורו לבטל מקצת ולקים מקצת, הרי אלו חיבין. כיצד, אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור, יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור, הרי אלו ח. יבין, שנאמר (ויקרא ד), ונעלם דבר, דבר ולא כל הגוף:

משנה ד

הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם, או שלא היה מפלא של בית דין שם, או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה [ לו ] בנים, הרי אלו פטורין, שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה, מה עדה האמורה להלן עד שיהיו כלם ראויים להוראה, אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כלם ראויים להוראה. הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין, מביאין פר. מזידין ועשו שוגגין, מביאין כשבה ושעירה. שוגגין ועשו מזידין, הרי אלו פטורין:

משנה ה

הורו בית דין, ועשו כל הקהל או רבן על פיהם, מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים, ובעבודה זרה מביאין שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים. רבי שמעון אומר, שלשה עשר פרים, ובעבודה זרה, שלשה עשר פרים ושלשה עשר שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דין. הורו בית דין, ועשו שבעה שבטים או רבן על פיהם, מביאים פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, שבעה שבטים שחטאו, מביאים שבעה פרים. ושאר שבטים שלא חטאו, מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו, מביאין על ידי החוטאים. רבי שמעון אומר, שמונה פרים. ובעבודה זרה, שמונה פרים ושמונה שעירים. פר ושעיר לכל שבט ושבט, ופר ושעיר לבית דין. הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם, אותו השבט הוא חיב, ושאר כל השבטים פטורים, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים, אין חיבים אלא על הורית בית דין הגדול בלבד, שנאמר (ויקרא ד), ואם כל עדת ישראל ישגו, ולא עדת אותו השבט: