משנה - הוריות

משנה א

הורה כהן משיח לעצמו, שוגג ועשה שוגג, מביא פר. שוגג ועשה מזיד, מזיד ועשה שוגג, פטור, שהוראת כהן משיח לעצמו, כהוראת בית דין לצבור:

משנה ב

הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו, מתכפר לו בפני עצמו. הורה עם הצבור ועשה עם הצבור, מתכפר לו עם הצבור. שאין בית דין חיבים עד שיורו לבטל מקצת ולקים מקצת, וכן המשיח. ולא בעבודה זרה, עד שיורו לבטל מקצת ולקים מקצת:

משנה ג

אין חיבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, וכן המשיח. ולא בעבודה זרה אין חיבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה. אין בית דין חיבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. וכן המשיח. ולא בעבודה זרה, עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:

משנה ד

אין חיבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. אבל חיבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה, ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה. איזו היא מצות עשה שבנדה, פרוש מן הנדה. ומצות לא תעשה, לא תבוא אל הנדה:

משנה ה

אין חיבין על שמיעת הקול, ועל בטוי שפתים, ועל טמאת מקדש וקדשיו. והנשיא כיוצא בהם, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר, הנשיא חיב בכלן חוץ משמיעת הקול, שהמלך לא דן ולא דנין אותו, [ לא מעיד ולא מעידין אותו ]:

משנה ו

כל המצות שבתורה שחיבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, היחיד מביא כשבה ושעירה, והנשיא שעיר, ומשיח ובית דין מביאין פר. ובעבודה זרה, היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה, ובית דין פר ושעיר, פר לעולה ושעיר לחטאת:

משנה ז

אשם תלוי, היחיד והנשיא חיבין, ומשיח ובית דין פטורים. אשם ודאי, היחיד והנשיא והמשיח חיבין, ובית דין פטורין. על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים ועל טמאת מקדש וקדשיו, בית דין פטורין, והיחיד והנשיא והמשיח חיבין, אלא שאין כהן גדול חיב על טמאת מקדש וקדשיו, דברי רבי שמעון. ומה הן מביאין, קרבן עולה ויורד. רבי אליעזר אומר, הנשיא מביא שעיר: