תורה דיבי - משנה, חולין, ב

משנה א

השוחט אחד בעוף, ושנים בבהמה, שחיטתו כשרה. ורבו של אחד, כמוהו. רבי יהודה אומר, עד שישחוט את הורידין. חצי אחד בעוף, ואחד וחצי בבהמה, שחיטתו פסולה. רב אחד בעוף ורב שנים בבהמה, שחיטתו כשרה:

משנה ב

השוחט שני ראשין כאחד, שחיטתו כשרה. שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אפלו אחד למעלה ואחד למטה, שחיטתן כשרה:

משנה ג

התיז את הראש בבת אחת, פסולה. היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר, כשרה. היה שוחט והתיז שני ראשים בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר אחד, כשרה. במה דברים אמורים, בזמן שהוליך ולא הביא, או הביא ולא הוליך. אבל אם הוליך והביא, אפלו כל שהוא, אפלו באזמל, כשרה. נפלה סכין ושחטה, אף על פי ששחטה כדרכה, פסולה, שנאמר (דברים כז), וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח, אתה אוכל. נפלה סכין והגביהה, נפלו כליו והגביהן, השחיז את הסכין ועף, ובא חברו ושחט, אם שהה כדי שחיטה, פסולה. רבי שמעון אומר, אם שהה כדי בקור:

משנה ד

שחט את הושט ופסק את הגרגרת, או שחט את הגרגרת ופסק את הושט, או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה, או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו, רבי ישבב אומר, נבלה. רבי עקיבא אומר, טרפה. כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע, כל שנפסלה בשחיטתה, נבלה. כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה לפסל, טרפה. והודה לו רבי עקיבא:

משנה ה

השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם, כשרים, ונאכלים בידים מסואבות, לפי שלא הכשרו בדם. רבי שמעון אומר, הכשרו בשחיטה:

משנה ו

השוחט את המסכנת, רבן [ שמעון בן ] גמליאל אומר, עד שתפרכס ביד וברגל. רבי אליעזר אומר, דיה אם זנקה. אמר רבי שמעון, [ אף ] השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם, כשרה, שזנקה, וכמדת רבי אליעזר. וחכמים אומרים, עד שתפרכס או ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה, אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה. בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה, פסולה, שאינה אלא הוצאת נפש בלבד. במה דברים אמורים, שהיתה בחזקת מסכנת. אבל אם היתה בחזקת בריאה, אפלו אין בה אחד מכל הסימנים הללו, כשרה:

משנה ז

השוחט לנכרי, שחיטתו כשרה. ורבי אליעזר פוסל. אמר רבי אליעזר, אפלו שחטה שיאכל הנכרי מחצר כבד שלה, פסולה, שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה. אמר רבי יוסי, קל וחמר הדברים, ומה במקום שהמחשבה פוסלת במקדשין, אין הכל הולך אלא אחר העובד. מקום שאין מחשבה פוסלת בחלין, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט:

משנה ח

השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם ימים, לשם נהרות, לשם מדברות, שחיטתו פסולה. שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשם אחד מכל אלו, ואחד לשם דבר כשר, שחיטתו פסולה:

משנה ט

אין שוחטין לא לתוך ימים, ולא לתוך נהרות, ולא לתוך כלים. אבל שוחט הוא לתוך עוגא של מים, ובספינה על גבי כלים. אין שוחטין לגומא כל עקר, אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה. ובשוק לא יעשה כן, שלא יחקה את המינין:

משנה י

השוחט לשם עולה, לשם זבחים, לשם אשם תלוי, לשם פסח, לשם תודה, שחיטתו פסולה. ורבי שמעון מכשיר. שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשם אחד מכל אלו, ואחד לשם דבר כשר, שחיטתו פסולה. השוחט לשם חטאת, לשם אשם ודאי, לשם בכור, לשם מעשר, לשם תמורה, שחיטתו כשרה. זה הכלל, כל דבר שנדר ונדב, השוחט לשמו אסור. ושאינו נדר ונדב, השוחט לשמו, כשר:

משנה - חולין