משנה - בכורות

משנה א

הלוקח עבר חמורו של נכרי, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה, שנאמר (במדבר ג), בישראל, אבל לא באחרים. כהנים ולוים פטורין מקל וחמר, אם פטרו של ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו של עצמן:

משנה ב

פרה שילדה כמין חמור, וחמור שילדה כמין סוס, פטור מן הבכורה, שנאמר פטר חמור פטר חמור, שני פעמים, עד שיהא היולד חמור והנולד חמור. ומה הם באכילה. בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה, מתר באכילה. וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אסור באכילה, שהיוצא מהטמא, טמא. והיוצא מן הטהור, טהור. דג טמא שבלע דג טהור, מתר באכילה. וטהור שבלע דג טמא, אסור באכילה, לפי שאינו גדוליו:

משנה ג

חמור שלא בכרה, וילדה שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו. שתי חמורים שלא בכרו, וילדו שני זכרים, נותן שני טליים לכהן. זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה, נותן טלה אחד לכהן. שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום:

משנה ד

אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו, שנאמר (שמות לד), ופטר חמור תפדה בשה, מן הכבשים ומן העזים, זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל מום. ופודה בו פעמים הרבה. נכנס לדיר להתעשר. ואם מת, נהנים בו:

משנה ה

אין פודים לא בעגל, ולא בחיה, ולא בשחוטה, ולא בטרפה, ולא בכלאים, ולא בכוי. רבי אלעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה, ואוסר בכוי מפני שהוא ספק. נתנו לכהן, אין הכהן רשאי לקימו עד שיפריש שה תחתיו:

משנה ו

המפריש פדיון פטר חמור ומת, רבי אליעזר אומר, חיבין באחריותו, כחמש סלעים של בן. וחכמים אומרים, אין חיבין באחריותו, כפדיון מעשר שני. העיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת, שאין כאן לכהן כלום. מת פטר חמור, רבי אליעזר אומר, יקבר, ומתר בהנאתו של טלה. וחכמים אומרים, אינו צריך להקבר, והטלה לכהן:

משנה ז

לא רצה לפדותו, עורפו בקופיץ מאחריו וקוברו. מצות פדיה קודמת למצות עריפה, שנאמר (שמות יג), ואם לא תפדה וערפתו. מצות יעידה קודמת למצות פדיה, שנאמר (שם כא), אשר לא יעדה והפדה. מצות יבום קודמת למצות חליצה, בראשונה, שהיו מתכונין לשם מצוה. ועכשיו שאין מתכונין לשם מצוה, אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום. מצות גאלה באדון הוא קודם לכל אדם, שנאמר (ויקרא כז), ואם לא יגאל ונמכר בערכך: