משנה - ערכין

משנה א

אין בערכין פחות מסלע, ולא יתר על חמשים סלע. כיצד, נתן סלע והעשיר, אינו נותן כלום. פחות מסלע והעשיר, נותן חמשים סלע. היה בידיו חמש סלעים, רבי מאיר אומר, אינו נותן אלא אחת. וחכמים אומרים, נותן את כלם. אין בערכין פחות מסלע, ולא יתר על חמשים סלע. אין פתח בטועה פחות משבעה, ולא יתר על שבעה עשר. אין בנגעים פחות משבוע אחד, ולא יתר על שלשה שבועות:

משנה ב

אין פוחתין מארבעה חדשים המעברים בשנה, ולא נראה יתר על שמונה. שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים, ולא יתר על שלשה. לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה, ולא יתר על אחד עשר. קטן נמול אין פחות משמונה, ולא יתר על שנים עשר:

משנה ג

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה. אין פוחתין משני נבלין, ולא מוסיפין על ששה. אין פוחתין משני חלילין, ולא מוסיפין על שנים עשר. ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח, בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, וביום טוב ראשון של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמונה ימי החג, ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב. ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי, מפני שהוא מחליק יפה:

משנה ד

ועבדי הכהנים היו, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, משפחות בית הפגרים ובית צפריא ומאמאום היו משיאין לכהנה. רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר, לוים היו:

משנה ה

אין פוחתין מששה טלאים המבקרין בלשכת הטלאים, כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה, ומוסיפין עד לעולם. אין פוחתין משתי חצוצרות, [ ומוסיפין עד לעולם ]. [ אין פוחתין ] מתשעה כנורות, ומוסיפין עד לעולם. והצלצל לבד:

משנה ו

אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן, ומוסיפין עד לעולם. אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר, ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה, כדי לתן תבל בנעימה. רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין עולין למנין, ואין עומדים על הדוכן, אלא בארץ היו עומדין, וראשיהן מבין רגלי הלוים, וצוערי הלוים היו נקראין: