משנה - תמורה

משנה א

הכל ממירים, אחד אנשים ואחד נשים. לא שאדם רשאי להמיר, אלא, שאם המיר, מומר, וסופג את הארבעים. הכהנים ממירים את שלהם, וישראל ממירים את שלהם. אין הכהנים ממירים לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור. אמר רבי יוחנן בן נורי, [ וכי ] מפני מה אין ממירים בבכור. אמר לו רבי עקיבא, חטאת ואשם מתנה לכהן, והבכור מתנה לכהן, מה חטאת ואשם אין ממירים בו, אף הבכור לא ימירנו בו. אמר לו רבי יוחנן בן נורי, מה לי אינו ממיר בחטאת ובאשם שאין זכין בהן בחייהם, תאמר בבכור שזכין בו בחייו. אמר לו רבי עקיבא, והלא כבר נאמר (ויקרא כז), והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, היכן קדשה חלה עליו, בבית הבעלים, אף תמורה בבית הבעלים:

משנה ב

ממירין מן הבקר על הצאן, ומן הצאן על הבקר, מן הכבשים על העזים, ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות, ומן הנקבות על הזכרים, מן התמימים על בעלי מומין, ומבעלי מומין על התמימים שנאמר (שם), לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב. איזהו טוב ברע, בעלי מומין שקדם הקדשן את מומם. ממירים אחד בשנים, ושנים באחד, אחד במאה, ומאה באחד. רבי שמעון אומר, אין ממירים אלא אחד באחד, שנאמר (ויקרא כז), והיה הוא ותמורתו, מה הוא מיחד, אף תמורתו מיחדת:

משנה ג

אין ממירין אברים בעברים, ולא עברים באברים, ולא אברים ועברים בשלמים, ולא שלמים בהן. רבי יוסי אומר, ממירים אברין בשלמים ולא שלמים באברין. אמר רבי יוסי, והלא במקדשין האומר רגלה של זו עולה, כלה עולה, אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו, תהא כלה תמורה תחתיה:

משנה ד

אין המדמע מדמע אלא לפי חשבון. ואין המחמץ מחמץ אלא לפי חשבון. ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון:

משנה ה

אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר. אין בית הפרס עושה בית הפרס, ולא תרומה אחר תרומה, ולא תמורה עושה תמורה, ולא הולד עושה תמורה. רבי יהודה אומר, הולד עושה תמורה. אמרו לו, הקדש עושה תמורה, לא הולד [ ולא תמורה ] עושין תמורה:

משנה ו

העופות והמנחות אינן עושין תמורה, שלא נאמר אלא בבהמה. הצבור והשתפים אינן עושין תמורה, שנאמר (ויקרא כז), לא ימיר אתו, יחיד עושה תמורה, לא הצבור ולא השתפים עושים תמורה. קרבנות בדק הבית אינן עושים תמורה. אמר רבי שמעון, והלא המעשר בכלל היה, ולמה יצא, להקיש אליו, מה מעשר קרבן יחיד, יצאו קרבנות צבור. מה מעשר קרבן מזבח, יצאו קרבנות בדק הבית: