משנה ג
חמר בקדשים מבתמורה, ובתמורה מבקדשים, שהקדשים עושים תמורה, ואין תמורה עושה תמורה. הצבור והשתפין מקדישים, אבל לא ממירים, ומקדישים אברים ועברים, אבל לא ממירים. חמר בתמורה, שהקדשה חלה על בעלת מום קבוע, ואינה יוצאה לחלין להגזז ולהעבד. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר, עשה שוגג כמזיד בתמורה, ולא עשה שוגג כמזיד במקדשים. רבי אלעזר אומר, הכלאים, והטרפה, ויוצא דפן, טמטום, ואנדרוגינוס, לא קדשים ולא מקדישים: