משנה ה
עזרת הנשים היתה ארך מאה ושלשים וחמש על רחב מאה ושלשים וחמש. וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה, של ארבעים ארבעים אמה. ולא היו מקרות. וכך הם עתידים להיות, שנאמר (יחזקאל מו), ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר, חצר במקצע החצר, בארבעת מקצעת החצר חצרות קטורות. [ ואין קטורות ] אלא שאינן מקרות. ומה היו משמשות. דרומית מזרחית, היא היתה לשכת הנזירים, ששם הנזירין מבשלין את שלמיהן, ומגלחין את שערן, ומשלחים תחת הדור. מזרחית צפונית, היא היתה לשכת העצים, ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים. וכל עץ שנמצא בו תולעת, פסול מעל גבי המזבח. צפונית מערבית, היא היתה לשכת מצורעים. מערבית דרומית, אמר רבי אליעזר בן יעקב, שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר, שם היו נותנין יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמניה. וחלקה היתה בראשונה, והקיפוה כצוצרה, שהנשים רואות מלמעלן, והאנשים מלמטן, כדי שלא יהו מערבין, וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל, כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים, שעליהן הלוים אומרים בשיר. לא היו טרוטות, אלא מקפות כחצי גרן עגלה: