הבא
פרשנות

משנה א

אבות הטמאות, השרץ, ושכבת זרע, וטמא מת, והמצורע בימי ספרו, ומי חטאת שאין בהם כדי הזיה, הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע, וכלי חרש באויר, ואינם מטמאין במשא:
פרשנות

משנה ב

למעלה מהם, נבלה, ומי חטאת שיש בהם כדי הזיה, שהם מטמאין את האדם במשא לטמא בגדים במגע, וחשוכי בגדים במגע:
פרשנות

משנה ג

למעלה מהן, בועל נדה, שהוא מטמא משכב תחתון כעליון. למעלה מהן, זובו של זב ורקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, ודם הנדה, שהן מטמאין במגע ובמשא. למעלה מהן, מרכב, שהוא מטמא תחת אבן מסמא. למעלה מן המרכב, משכב, ששוה מגעו למשאו. למעלה מן המשכב, הזב, שהזב עושה משכב, ואין משכב עושה משכב:
פרשנות

משנה ד

למעלה מן הזב, זבה, שהיא מטמאה את בועלה. למעלה מן הזבה, מצורע, שהוא מטמא בביאה. למעלה מן המצורע, עצם כשעורה, שהוא מטמא טמאת שבעה. חמור מכלם, המת, שהוא מטמא באהל, מה שאין כלם מטמאין:
פרשנות

משנה ה

עשר טמאות פורשות מן האדם. מחסר כפורים, אסור בקדש ומתר בתרומה ובמעשר. חזר להיות טבול יום, אסור בקדש ובתרומה ומתר במעשר. חזר להיות בעל קרי, אסור בשלשתן. חזר להיות בועל נדה, מטמא משכב תחתון כעליון. חזר להיות זב שראה שתי ראיות, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן. ראה שלש, חיב בקרבן. חזר להיות מצורע מסגר, מטמא בביאה, ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים. ואם היה מחלט, חיב בכלן. פרש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי, מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באהל. ואם יש עליו בשר כראוי, מטמא במגע ובמשא ובאהל. שעור בשר כראוי, כדי להעלות ארוכה. רבי יהודה אומר, אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב, יש בו להעלות ארוכה:
פרשנות

משנה ו

עשר קדשות הן, ארץ ישראל מקדשת מכל הארצות. ומה היא קדשתה, שמביאים ממנה העמר והבכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות:
פרשנות

משנה ז

עירות המקפות חומה מקדשות ממנה, שמשלחין מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו. יצא, אין מחזירין אותו:
פרשנות

משנה ח

לפנים מן החומה מקדש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקדש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקדש ממנו, שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם. עזרת נשים מקדשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חיבים עליה חטאת. עזרת ישראל מקדשת ממנה, שאין מחסר כפורים נכנס לשם, וחיבין עליה חטאת. עזרת הכהנים מקדשת ממנה, שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה ולתנופה:
פרשנות

משנה ט

בין האולם ולמזבח מקדש ממנה, שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם. ההיכל מקדש ממנו, שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. קדש הקדשים מקדש מהם, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה. אמר רבי יוסי, בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל, שאין בעלי מומין, ופרועי ראש, ושתויי יין, ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם, ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה: