תורה דיבי - משנה, כלים, ב

משנה א

כלי עץ, וכלי עור, וכלי עצם, וכלי זכוכית, פשוטיהן טהורים, ומקבליהן טמאים. נשברו, טהרו. חזר ועשה מהם כלים, מקבלין טמאה מכאן ולהבא. כלי חרס וכלי נתר, טמאתן שוה. מתטמאין ומטמאין באויר, ומטמאין מאחוריהן, ואינן מטמאין מגביהן, ושבירתן היא טהרתן:

משנה ב

הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסמכין, שעורן, מכדי סיכת קטן ועד לג. מלג ועד סאה, ברביעית. מסאה ועד סאתים, בחצי לג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין, בלג, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אני איני נותן בהם מדה, אלא, הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסמכין, שעורן מכדי סיכת קטן ועד קדרות הדקות. מהקדרות הדקות ועד חביות לודיות, ברביעית. מלודיות ועד לחמיות, בחצי לג. מלחמיות ועד חצבים גדולים, בלג. רבן יוחנן בן זכאי אומר, חצבים גדולים שעורן בשני לגין. הפכים הגלילים והחביונות, שעור קרקרותיהן כל שהן, ואין להם דפנות:

משנה ג

הטהורין שבכלי חרס, טבלא שאין לה לזבז, ומחתה פרוצה, ואבוב של קלאין, וסילונות, אף על פי כפופין אף על פי מקבלין, וכבכב שעשאו לסל הפת, וטפי שהתקינו לענבים, וחבית של שיטין, וחבית דפונה בשולי המחץ, והמטה, והכסא, והספסל, והשלחן, והספינה, והמנורה של חרס, הרי אלו טהורים. זה הכלל, כל שאין לו תוך בכלי חרס, אין לו אחורים:

משנה ד

פנס שיש בו בית קבול שמן, טמא. ושאין בו, טהור. מגופת היוצרין שהוא פותח בה, טהורה. ושהוא גומר בה, טמאה. משפך של בעלי בתים, טהור. ושל רוכלין, טמא, מפני שהוא של מדה, דברי רבי יהודה בן בתירא. רבי עקיבא אומר, מפני שהוא מטהו על צדו ומריח בו ללוקח:

משנה ה

כסוי כדי יין וכדי שמן, וכסוי חביות נירות, טהורין. ואם התקינו לתשמיש, טמאים. כסוי הלפס, בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד, טהור. אם אינו נקוב ואין לו חדוד, טמא, מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק. רבי אליעזר בר צדוק אומר, מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי:

משנה ו

גסטרא שנמצאת בכבשן, עד שלא נגמרה מלאכתה, טהורה. משנגמרה מלאכתה, טמאה. טיטרוס, רבי אליעזר בר צדוק מטהר. רבי יוסי מטמא, מפני שהוא כמוציא פרוטות:

משנה ז

הטמאין שבכלי חרס, טבלא שיש לה לזבז, ומחתה שלמה, וטבלא שהיא מלאה קערות. נטמאה אחת מהם בשרץ, לא נטמאו כלם. אם יש לה לזבז עודף, נטמאה אחת מהם, נטמאו כלן. וכן בית תבלין של חרס וקלמרים המתואמות ובית תבלין של עץ שנטמא אחד במשקה, לא נטמא חברו. רבי יוחנן בן נורי אומר, חולקין את עביו. המשמש לטמא, טמא. המשמש לטהור, טהור. אם יש לו לזבז עודף, נטמא אחד מהם, נטמא חברו:

משנה ח

הלפיד, טמא. ובית שקעו של נר, מטמא באויר. המסרק של צרצור, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין:

משנה - כלים