משנה - אהלות

משנה א

שנים טמאים במת, אחד טמא טמאת שבעה, ואחד טמא טמאת ערב. שלשה טמאין במת, שנים טמאין טמאת שבעה, ואחד טמא טמאת ערב. ארבעה טמאין במת, שלשה טמאין טמאת שבעה, ואחד טמא טמאת ערב. כיצד שנים, אדם הנוגע במת, טמא טמאת שבעה. ואדם הנוגע בו, טמא טמאת ערב:

משנה ב

כיצד שלשה, כלים הנוגעים במת, וכלים בכלים, טמאין טמאת שבעה. השלישי בין אדם ובין כלים טמאין טמאת ערב:

משנה ג

כיצד ארבעה, כלים נוגעין במת, ואדם בכלים, וכלים באדם, טמאין טמאת שבעה. הרביעי, בין אדם בין כלים, טמא טמאת ערב. אמר רבי עקיבא, יש לי חמישי, השפוד התחוב באהל, האהל והשפוד ואדם הנוגע בשפוד וכלים באדם, טמאין טמאת שבעה. החמישי, בין אדם בין כלים, טמא טמאת ערב. אמרו לו, אין האהל מתחשב:

משנה ד

אדם וכלים מטמאין במת. חמר באדם מבכלים וכלים מבאדם, שהכלים שלשה והאדם שנים. חמר באדם, שכל זמן שהוא באמצע, הן ארבעה. ושאינו באמצע, הן שלשה:

משנה ה

אדם ובגדים מטמאים בזב. חמר באדם מבבגדים, ובבגדים מבאדם, שהאדם הנוגע בזב מטמא בגדים, ואין בגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים. חמר בבגדים, שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם, ואין אדם הנושא את הזב מטמא אדם:

משנה ו

אדם אינו מטמא, עד שתצא נפשו. ואפלו מגיד, ואפלו גוסס, זוקק ליבום ופוטר מן היבום, מאכיל בתרומה ופוסל בתרומה. וכן בהמה וחיה אינן מטמאין, עד שתצא נפשם. התזו ראשיהם, אף על פי שמפרכסין, טמאין, כגון זנב של הלטאה שהיא מפרכסת:

משנה ז

האברין אין להן שעור, אפלו פחות מכזית מן המת, ופחות מכזית מן הנבלה, ופחות מכעדשה מן השרץ, מטמאין טמאתן:

משנה ח

מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסל, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, שלשה בקטלית, אחת עשרה צלעות, שלשים בפסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, ושנים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה. ושמונה עשר חליות בשדרה, תשעה בראש, שמונה בצואר, ששה במפתח של לב, וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאהל. אימתי, בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי, מטמאין במגע ובמשא, ואין מטמאין באהל: