משנה - פרה

משנה א

רבי אליעזר אומר, עגלה, בת שנתה. ופרה, בת שתים. וחכמים אומרים, עגלה, בת שתים. ופרה, בת שלש או בת ארבע. רבי מאיר אומר, אף בת חמש כשרה הזקנה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר, שלא תפסל. אמר רבי יהושע, לא שמעתי אלא שלשית. אמרו לו, מה הלשון שלשית. אמר להם, כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי, אני אפרש. אם אומר אתה, שלישית, לאחרות במנין. וכשאתה אומר, שלשית, בת שלש שנים. כיוצא בו אמרו, כרם רבעי. אמרו לו, מה הלשון רבעי. אמר להם, כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי, אני אפרש. אם אומר אתה, רביעי, לאחרים במנין. וכשאתה אומר, רבעי, בן ארבע שנים. כיוצא בו אמרו, האוכל בבית המנגע פרס משלש לקב. אמרו לו, אמור משמונה עשרה לסאה. אמר להם, כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי, אני אפרש. אם אומר אתה משלש לקב, אין בו חלה. וכשאתה אומר משמונה עשרה לסאה, מעטתו חלתו:

משנה ב

רבי יוסי הגלילי אומר, פרים, בני שתים, שנאמר (במדבר ח), ופר שני בן בקר תקח לחטאת. וחכמים אומרים, [ אף ] בני שלש. רבי מאיר אומר, אף בני ארבע ובני חמש, כשרים, אלא שאין מביאים זקנים, מפני הכבוד:

משנה ג

כבשים, בני שנה. ואילים, בני שתים. וכלם מיום ליום. בן שלשה עשר חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. רבי טרפון קורהו פלגס. בן עזאי קורהו נוקד. רבי ישמעאל קורהו פרכדיגמא. הקריבו, מביא עליו נסכי איל, ולא עלה לו מזבחו. בן שלשה עשר חדש ויום אחד, הרי זה איל:

משנה ד

חטאת הצבור ועולותיהן, חטאת היחיד ואשם נזיר ואשם מצורע, כשרין מיום שלשים והלאה, ואף ביום שלשים. ואם הקריבום ביום שמיני, כשרים. נדרים ונדבות, הבכור והמעשר והפסח, כשרים מיום השמיני והלאה, ואף ביום השמיני: